פציעות קרסול בקרב רקדני בלט

עודכן ב: 25 אוג 2020

אומנות הריקוד הינה תחום רחב הכולל בתוכו סגנונות רבים. לכל סגנון אופי פציעות יחודי לו.

בנוסף, אוכלוסיית הרקדנים מגוונת הן מבחינת קבוצת הגיל והן מבחינת דרגת המיומנות.

על כן, בכל קבוצה נמצא אופי פציעות שונה.

מרבית הספרות הרפואית ובוודאי הספרות האורטופדית מתמקדת בפציעות השכיחות אצל רקדני בלט.

בסקירה קצרה זו נתמקד בפציעות קרסול השכיחות אצל רקדני בלט.

רקדנים ורקדניות בלט
פציעות בקרב רקדני בלט הינן שכיחות

שכיחות הפציעות בקרב רקדני בלט

פציעות בקרב אוכלוסיית רקדנים הינן שכיחות. לא משנה מהו סגנון הריקוד, עם עלייה ברמת המיומנות של הרקדן/נית ובתדירות האימונים, עולה גם הסיכוי לפציעות.

ממצא מעניין הוא שמרבית הפציעות מתרחשות בקרב רקדנים בגיל ההתבגרות.

ישנן סיבות רבות לכך, אך המרכזית שבהן טוענת כי הגורם הוא שילוב של רצון עז להתמקצע בתחום ריקוד מסוים (תוך העלאת מינון ועצימות האימונים) אל מול מערכת שריר-שלד הנמצאת בתהליך של צמיחה וגדילה ועל כן חשופה יותר לפציעות.

בקרב להקות בלט מקצועיות, 66%-54% מהפציעות מערבות את כף הרגל והקרסול. ממצא זה אינו מפתיע, מאחר ולכף הרגל והקרסול תפקיד חשוב בהעברת הכח לשאר אברי הגוף במהלך הריקוד, מה שחושף אותם לעומסים גבוהים במיוחד.


גורמי סיכון לפציעה אצל רקדנים:

1. טכניקה לקויה.

2. גמישות יתר- תמיכה לא מספקת של הרקמה הרכה במערכת השריר-שלד.

3. הגבלה בטווחי תנועה בעיקר במפרק האצבע הגדולה או הקרסול.

4. תדירות אימונים נמוכה.

5. נקע קודם בקרסול.


פציעות שכיחות סביב הקרסול בקרב אוכלוסיית רקדנים

מנח כף הרגל והקרסול הייחודי בקרב רקדני/יות הבלט (releve, demi plie and en pointe) חושף אותם למגוון פציעות שאינן שכיחות באוכלוסיה הכללית.

נתמקד בשלוש פציעות שכיחות בקרב אוכלוסייה זו:


תסמונת התפס האחורית- Os Trigonum Syndrome-

כאב בחלק האחורי של הקרסול השכיח אצל רקדני בלט. הכאב מוחמר על ידי תנועת פלנטר פלקסיה של הקרסול במנח releve , במנח demi pointe וגם ב- en pointe.

הכאב נוצר כתוצאה מצביטה בין האוס-טריגונום לעצם השוק (טיביה) במהלך תנועות אלו.

התופעה קיימת גם באוכלוסיה הכללית ( 3-13% ) אך אצל מרביתם לא יופיעו תסמינים.

לרוב אוס טריגונום הופך להיות תסמיני רק לאחר טראומה לקרסול למשל במקרה של נקע.

האבחנה מתבצעת על ידי שילוב של בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה הכוללות צילומי רנטגן ובדיקת MRI.


שיקוף רנטגן וצילום כף רגל עם תסמונת תפס אחורית
הכאב נוצר כתוצאה מצביטה בין האוס-טריגונום לעצם השוק (טיביה)

הטיפול השמרני (לא ניתוחי) כולל עבודה מחודשת על טכניקת הריקוד עם דגש על חיזוק השרירים סביב הקרסול וכף הרגל.

ניתן לשלב מוביליזציות של הקרסול וקירור מקומי (קומפרסים). במידה ואין שיפור ניתן להוסיף תרופות נוגדות דלקת (NSAID), מנוחה מריקוד לתקופה של כ- 6-12 שבועות ואף קיבוע הקרסול במגף דריכה במקרים של כאב עיקש שאינו מגיב לטיפול.

אפשרות נוספת היא שילוב של זריקת סטרואידים מקומית לחלק האחורי של הקרסול על מנת להקל על הכאבים ולהחיש את תהליך הריפוי.

הטיפול הניתוחי כולל אקסזיה (כריתה) של האוס טריגונום. זמן ההחלמה הממוצע וחזרה לריקוד מקצועי מלא הינו כשמונה שבועות וב- 94% מהמקרים חזרו הרקדנים לרמת המיומנות בה היו טרם הניתוח.


דלקת בגיד FHL- Flexor Halluicis Longus

דלקת בגיד ה-FHL היא חלק מתסמונת התפס האחורית של הקרסול.

הכאב